העלות הינה עבור ארבע בובות להמחזת הסיפור
אגדת יונק הדבש ושלושת השדרים אגדה של בני המאיה
בעולם שהיה לפני הזמן, כשהאדמה עוד הייתה רכה והשמיים כורעים תחת כובד כוכביהם, האלים של בני המאיה יצרו את יונק הדבש מאבן ירקן ירוקה ונוצצת. הוא לא נועד לשכון באדמה או בין העצים, אלא לעוף – ולעוף מהר, כמעט כזיכרון של חלום.
האלים העניקו לו תפקיד מיוחד: להיות שליח. להעביר מסרים בין בעלי החיים, בין הרוח והמים, בין שמיים לאדם.
ויונק הדבש, בליבו הקטן אך הנאמן, יצא לדרכו.
ביום הראשון הגיע יונק הדבש לשפת נהר טורקיז, שם ישב השלדג על אבן חלקה וניסה במקורו לתפוס דגים , אך כל ניסיונותיו היו לשווא.
“מה היית רוצה לקבל?” שאל יונק הדבש.
השלדג, שחלם לרחף מעל פני המים ולצלול לעומקם כאילו היו שמיים אחרים, ענה:
“ראיה חדה כשל נשר, ויכולת לצלול בלא פחד. רוצה אני להיות החיבור בין האוויר למים.”
יונק הדבש הניד בראשו, חיבק את השלדג במקורו הזעיר, ולפתע צבעיו נשטפו בכחול בוהק, וראייתו התחדדה עד שראה דג מתחת לעלים.
מאותו יום הפך השלדג לשליט נהרות וצלילה, והיה קופץ, בלא רעד, לתוך מימיו של עולם.
ביום השני הגיע יונק הדבש ליער העבות, ושם ישב התוכי עצוב, ככנר ללא קשת.
“מה היית רוצה לקבל?” שאל יונק הדבש.
התוכי, שרצה להתבלט בין עצים ירוקים ואחיו הדוממים, לחש:
“אני מבקש צבע. צבע שיבריק כמו השמש על שלולית. שיזהו אותי מרחוק, שיזכרו אותי גם כשהיערות ישתנו.”
ושוב הניד יונק הדבש בראשו, פרש את כנפיו ונגע בכנפיו של התוכי. לפתע, אדום כשקיעה, כחול כלילה, וצהוב כקרן אור — כל אלו עטפו את נוצותיו.
מאותו יום הפך התוכי לאמן הקול והצבע, מספר סיפורים בין ענפי הג’ונגל, מפיח רוח בשעמום ומלמד ציפורים לחקות את צלילי הרוח.
ביום השלישי, טיפס יונק הדבש במעלה עץ בננה, ושם התנדנד הקוף בקלות של משב רוח.
“מה תבקש?” שאל יונק הדבש.
הקוף, שתמיד חלם לרוץ בין ענפים בלי ליפול, אמר בחיוך רחב:
“אני רוצה זריזות. כזו שמרקדת, שקופצת, שלא תיעצר גם כשהרוח חזקה.”
ויונק הדבש חייך, נגע בזנבו של הקוף, והקוף זינק כמו צל בין העלים, מתגלגל על גפנים, מתנדנד על רגש ושיר.
הקוף הפך לפייטן התנועה, שלעולם אינו נח, שמביא שמחה ומלמד על זרימה בלי פחד.
אך מה עם יונק הדבש?
השלדג שאל: “ומה אתה קיבלת?”
התוכי הוסיף: “אין בך צבעים מרהיבים כמוני.”
הקוף שאל: “לא ראיתי אותך קופץ ומדלג כמוני…”
ויונק הדבש השיב בלחישה רכה:
“אני לא נבראתי כדי לבקש. אני נבראתי כדי להעניק. בכל פעם שאני מעניק לאחר, אני עף מהר יותר, גבוה יותר, מבין טוב יותר.”
וכך, בעוד שלושת החיות חיות את מתנותיהן, יונק הדבש המשיך לעוף – מעץ לעץ, מלב ללב – נושא מסרים קטנים של תקווה, של חלום, ושל הבנה.
