בובת התיאטרון באמל של Living Puppets היא לא עוד דמות שמחכה שיפעילו אותה אלא גוף חי שמחפש קשר. ברגע שהיד נכנסת פנימה משהו משתנה. הפה נפתח ונסגר בתנועה טבעית שמתחברת מיד לקול, הראש מגיב לכל ניואנס קטן, והדמות מקבלת נוכחות שלא נובעת ממנגנון אלא מהשחקן עצמו. כאן הילד לא מפעיל בובה אלא פוגש מישהו דרכו.
הקסם של באמל נמצא בדיוק במקום שבו דמיון ותנועה נפגשים. אין עודף פרטים שמכתיבים סיפור אלא מרחב פתוח שמאפשר לילד להשליך רגשות, לבנות מצבים, לשנות תפקידים ולחזור שוב ושוב אל אותה דמות בכל פעם אחרת. זה אובייקט בר שינוי במלוא המשמעות. כלי שמאפשר לילד לחוות שליטה עדינה במציאות דרך משחק.
הבד רך ונעים למגע, התנועה זורמת, והתגובה המיידית של הפה יוצרת חיבור עמוק בין מחשבה לפעולה. זו הסיבה שילדים נשארים מרוכזים לאורך זמן. התנועה מתאימה למה שהמוח מצפה לראות ולכן הקשב נשאר. לא כי אמרו לו להתרכז אלא כי זה פשוט עובד.
זו בובה שנכנסת לחדר והופכת אותו לבמה. לא צריך תפאורה גדולה ולא אביזרים נוספים. היד הופכת למנוע, הקול הופך לסיפור, והילד הופך ליוצר. כאן מתחיל משחק אמיתי שמוליד עוד משחק ועוד סיפור בלי סוף.
