מוצרים בסל שלך
 
שיתוף חברים
FacebookTwitter



 
דף הבית >> בובימה כך הכל התחיל

'בובימה'  הגשמת חלום שנולד מרעיון  


תודעה יצירתית  שמעון הניג
 
חלק מהמסע האישי שלי להבין את העולם, להתפרנס ממה שאני אוהב ולהשפיע על בני אדם אחרים הביא אותי למספר מסקנות ביחס להתפתחות האישית שלי ושל אחרים.
אחד מהנושאים שמאז שאני זוכר את עצמי העסיקו אותי ביתר שאת היה 'אני מול החברה' היחיד והקהילה. הרבה שאלות נשארו פתוחות במיוחד בנושאים של האם אנחנו יצירי חינוך ותרבות? מהו חופש? פרשנות על המציאות? האם בכלל קיימת מציאות אובייקטיבית? האם אנו באמת מקשיבים לזולת? מהי האמונה? מהם הערכים שלנו? מה זאת אומרת להאמין באלוהים? האם יש בכלל אמת, צדק, חכמה ? איך נוצרים הבדלים בין בני אדם? ועוד הרבה שאלות שקצרה היריעה מלהציגם.
קיצרו של עניין בניסיון להתפרנס ולתת מענה ולו חלקי לשאלות אלו, למדתי חינוך, תיאטרון ופילוסופיה, אמנות ומעט כלכלה כדי שאוכל לכלכל צעדיי בתבונה יחסית, להתגבר על מכשלות ולמזער נזקים.
בחלוף השנים התחדדה הבנתי לגבי חלק מהנושאים בעיקר אלו שמילאו אותי עניין ותשוקה.
אחד הנושאים שמצאתי עצמי נמשך אליו וכמעט תמיד ליווה אותי בכל דבר שעשיתי, זאת בנוסף לחיזוקים שקיבלתי מהסביבה היה נושא 'היצירתיות'.
מהי יצירתיות? האם נולדים איתה? כיצד היא מעצבת ומשפיעה על חיינו?
כיום אני מבין יותר מתמיד כמה נושא זה חשוב, במיוחד בחינוך ילדים.
אני מכנה זאת 'תודעה יצירתית'.
לטעמי לאבד את ה'יצירתיות' זה להכחיד את היכולת של האדם לחיות את חייו.
כשאתה חי ב'תודעה יצירתית'  התחושה שחלקי הפאזל שמהם אנו מורכבים מצאו את מקומם. או כפי שמכנים זאת האינדיאנים של פרו 'לגרום לאדם לפגוש את גורלו'.
'הכחדת יצירתיות' היא שאיפה מתמדת של חברות ענק ופוליטיקאים גם במדינות דמוקרטיות. 'ההכחדה מסלילה את הדרך ל'שיעבוד תודעתי'. כמה קל למכור מוצר אחד לכולם.
כמה נוח שכולם חושבים אותו דבר.
כמה פשוט לעשות זאת היום בעידן הרשתות והמדיה האלקטרונית. אנו חשופים לה כמעט בכל צעד ושעל במשך כל שעות היממה היא צורחת לנו מכל פינה מנסה להפוך אותנו לרובוטים צייתנים וצרכנים של רעיונות וחפצים.
היום הורים עסוקים בעיקר בהתגוננות מפני הדורסנות האימתנית של המפלצת הזאת.
להכחיד לנו ה'דימיון והסקרנות' זה דבר פשוט  כשמחליטים להגדיר  לנו  'תוצר' או 'נורמה' וזה קורה ברגע שאנו פוקחים את עינינו לעולם.
אט אט אנחנו שבויים בכבלי החינוך והתרבות והיצירתיות עימה נולדנו הולכת ונעלמת.
אחד המחקרים המרתקים שנעשו בנושא שנמשך על פני 15 שנים של הפסיכולוג 'ג'ורג' לאנד'. ב-1968 הוא בחן את היצירתיות של ילדים בני 5 – 95% היו בעלי פוטנציאל ליצירתיות. 5 שנים לאחר מכן בחן את אותם ילדים וגילה כי הפוטנציאל ליצירתיות שלהם ירד ל 30%. כשחזר על מחקרו ב 1975 עם אותם ילדים הוא גילה כי רק 12% מהם יצירתיים.
 בסיום המחקר- כשהם היו כבר בני 20, רק ל 2% מהם נותר פוטנציאל יצירתיות.
למה זה קרה?
התשובה לכך ברורה. החינוך, התרבות עשו את העבודה.
למזלי גדלתי בסביבה שבה הוריי ומערכת החינוך כמעט ולא הייתה מעורבת. למעשה גדלתי בין שדות ירוקים, מרבדי פרחים, אוויר פתוח, מחפש מתחת לסלעים יצורים לפעמים מסוכנים, מטפס על עצים, קוטף את פרי הסברס הקוצניים באמצעות מקלות ארוכים, אוכל את פרי החובזה , בונה הכל במו ידיי, רוגטקות, חרבות עץ, אופניים, מכין קשתות וחצים מענפים וקוצים יבשים, צופה בשחיטת בעלי חיים, רואה את החיים והמוות מול עיניו, אוסף אפרוחים נטושים שנזרקים למזבלה ומגדלם כתרנגולים, בונה כלי תחבורה מגלגלי מסבים, משחקי עץ ומרבה לשחק ולהמציא משחקים עם החברה, בעיקר מחוץ לבית וקורא המון ספרים בלי בקרה. למזלי למדתי לקרוא לבד כבר בגיל חמש ומאז ועד היום לא חדלתי.
כיום אני עוסק בפיתוח , ייצור ומכירה של צעצועים ובובות תיאטרון שנושבת בהם הרוח של מה שאני מכנה 'תודעה יצירתית'. אני מחפש בעולם בני אדם וחברות שמייצרים את אותם צעצועים שאני מאמין שיכולים לשמר בילד את 'הדמיון והסקרנות' שיהיו אלה אותם 2% שהיצירתיות תלווה אותם כל חייהם.
לטעמי אם אוכל להגדיל את כמות הילדים באחוז אחד בודד אדע שעשיתי משהו חיובי בעולם הזה.

אסכם זאת במשפט קצר
 
'תזכרו את הילד שבכם, מעבר למילים. מעבר לתמונה ומעבר לזמן
במקום שבו הילד שבכם מביט אל העולם. במקום של ההשתאות, של הפעם הראשונה
של הרגע הזה, שבו כאילו העולם עומד מלכת, ברגע בו נוצרת ההתגלות
הרגע שבו הדברים מתחילים לנבוט. משם אנו באים . לשמור על הילד שבתוכנו, שימשיך להיות הוא, סקרן, טהור וחי'.


 


 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
לייבסיטי - בניית אתרים