דף הבית >> בובימה כך הכל התחיל

'בובימה'  חלום שנולד מרעיון  


פרק ראשון 
 

בּוּבּימַה היא חנות פיסית ואינטרנטית שהוקמה בשנת 2002  ע"י שמעון הניג וחרטה על דגלה לייצר, לפתח ולשווק משחקים, צעצועים ובובות תיאטרון לכל גיל ואשר מבוססים על עיקרון 'המשחק האוטונומי של הילד'. 
תמצית הרעיון מובא בקטע לפניכם.

תזכרו את הילד שבכם, מעבר למילים. מעבר לתמונה ומעבר לזמן. 
במקום שבו הילד שבכם מביט אל העולם. במקום של ההשתאות, של הפעם הראשונה, 
של הרגע הזה, שבו כאילו העולם עומד מלכת, ברגע בו נוצרת ההתגלות. 
הרגע שבו הדברים מתחילים לנבוט. משם אנו באים . לשמור על הילד שבתוכנו, שימשיך להיות הוא, סקרן, טהור וחי.

במילים פשוטות לכל משחק יש 'תוצר'. התוצר הוא מטרת המשחק או סיבת המשחק. כן.. גם הנאה או כייף זאת סיבה ראויה.
השאלה שעמדה לנגד עיניי הייתה פשוטה. מה קורה לילד כשהוא משחק? מה הוא מקבל מהמשחק ומה יוצר את תפיסת עולמו בעקבות המשחק? 
מאחר וכל היצורים התבונים במיוחד בעלי חיים הנסמכים לאורך זמן על הוריהם, עוברים תהליך של משחק שנועד למעשה להקנות להם כלים לחיים כבוגרים. אני מכנה זאת 'צריבה תודעתית'. ממש כמו לצרוב מידע על דיסק. זה נשאר שם לכל החיים. 
תשאלו את עצמכם 'מה קורה לילד שכל חייו ישחק במשחקים שהתוצר שלהם הוא לא שלו? אני מתכוון למשחקים שבהם אין לו אפשרות לתת ביטוי לאישיותו. 
אמחיש זאת באמצעות משחק מאוד פופלארי ה'פאזל' (אני לא מתנגד לפאזלים. אני מוכרם בחנות) פאזל הוא משחק נהדר לפיתוח מיומוניות. 
ב'פאזל' אתה מגיע ל'תוצר'. בד"כ זאת תמונה כלשהי. אגב גם משחקי החשיבה מכונים PUZZLE GAME . ב'פאזל' התוצר הוא קבוע. כל האנשים שיעשו את אותו ה'פאזל' יגיעו לתוצר זהה. חלקם מהר יותר, חלקם יפתחו מיומנויות שונות לסיום ה'פאזל' . אבל אצל כולם נקבל 'תוצר' זהה. מה שאנחנו בעצם עושים אנחנו משחזרים דבר שמישהו תכנן בשבילנו. 
ב'פאזל' אין יצירתיות. ההגדרה של 'יצירתיות' הינה ליצור דבר חדש ממבנה או מחומר קיים. היצירתיות היחידה 'בפאזל' היא בעיקר פיתוח מיומנויות הקשורות בהגעה 'לתוצר'. כלומר האישור לנכון או לא נכון הוא להגיע לתמונה שידועה מראש. זה הסיפוק שלנו בכך שהצלחנו לסיים את המשימה. אנחנו לא יצרנו את המשימה, לא שינינו אותה, בעצם עשינו משהו שמישהו תכנן בשבילנו. אם כל חיינו נחווה סוג כזה של מציאות. 'הצריבה התודעתית ' שלנו תהפוך אותנו ליצורים שלעולם נחפש מטרות שאחרים יכינו לנו. ככה פועל המוח של יצורים תבוניים. זאת הסיבה שכל כך קל למכור לנו 'טרנד' או 'מותגים'. זאת 'התניה קלאסית' מובהקת ופבלוב היה מן הסתם מחייך בקברו כשהיה רואה איך החברה המודרנית מתנהלת. 
פוליטיקאים וחברות עושות את זה באמצעות הצפה קבועה לתוך המבנים התודעתיים האלה. של להם יועצים ופסיכולוגים שכל תפקידם הוא לזהות את החולשות האנושיות ולשעבד את התודעה בעיקר למטרתם האישית. 
'בובימה' הוקמה כדי לקרוא תיגר על הגישה הזאת.

פרק שני 

הרעיון של הקמת חנות 'בובימה' נולד בעקבות מאמר שכתבתי 'המשחק האוטונומי של הילד'. במרוצת השנים אומץ המאמר ע"י מספר מוסדות חינוך אקדמיים והוא מהווה חלק מהמקורות בתוכנית הלימודים במיוחד במסלולי 'החינוך' או הכשרת המורים והגננות. 
מאחר והכשרתי הפורמאלית הינה חינוך, - ליתר דיוק 'מורה לחינוך מיוחד' + לימודים בחוג לפילוסופיה- נקודת המבט שלי על משחקים ובכלל הייתה מההיבט החינוכי.
במילים פשוטות 'מה תורם המשחק לילד'? 
בתחילת דרכי כמחנך הקמתי יחד עם נעמי פרנק ז"ל 'מרכז למידה' בקריית ים שבו לימדתי את כל מיומנויות הלמידה למעט חשבון תוך כדי גלישה לטיפול באמצעות 'תיאטרון בובות'. אהבתי משכבר הימים שליוותה אותי מאז שנולדה ביתי הראשונה. במקביל הייתי מחנך לכיתות היסוד בבית הספר הניסוי בחיפה. זאת הייתה תקופה של שבע שנים מאתגרות ומרתקות שבו פגשתי מאות תלמידים מכל הקשת החברתית ולמדתי להכיר את צרכי הילדים והתכנים להם הם נחשפים. זאת התקופה שנולדה בי ההבנה שמשהו חייב להשתנות במערכת החינוך. זאת הייתה תחושה אינטואיטיבית שמשהו לא נכון במערכת, בעת ההיא לא היו בידי המילים להגדיר את הבעייתיות או לנתחה. זה היה כמו ביצה אטומה שאינך יודע מה ייבקע ממנה. אבל ידעתי באופן הברור והעמוק ביותר שמשהו חייב להשתנות. 
שנת השבתון שלקחתי סיפקה לי את ההזדמנות לבחון את כישוריי בתחום 'תיאטרון הבובות'. במשך שנה שלמה השקעתי ימים כלילות בלימוד הנושא, בניתי בובות וכתבתי מחזות. טבילת האש המקצועית הראשונה שלי הייתה במלונות קטנים באילת וב'אביה סונסטה' שהייתה עדיין חלק מארץ ישראל. עם פיאט 127 אדומה כשעל 'גגה' מבנה תיאטרון שבניתי ושתי מזוודות של בובות וביתי הקטנה בת הארבע 'נועה' ירדתי לאילת לתקופה של חודש לשמח את ילדי ישראל הנופשים בחופשה הגדולה של שנת 1981. 
הופעתי בכל יום בין שש לשמונה הצגות כשאני מתרוצץ בין המלונות באילת. 
תיאטרון בובות בעת ההיא היה משהו חדש בנוף התרבותי של ילדי ישראל. 
שתי ההצגות שכתבתי על מכשפה שרצתה להיות מלכה וילדה קטנה שאיבדה את הכלב היו הצגות חביבות שלקו בחבלי לידה לא פשוטים. לעיתים רציתי לקבור עצמי מחמת הבושה. כל יום שעבר שיפר את ההבנה וכישורי המשחק שלי. במבט לאחור זה היה אחד השיעורים המאלפים בחיי. המון תודה לרכזי התרבות שנתנו לי את האפשרות לחשוף את מרכולתי. 
הייתי טירון חסר ניסיון בתחום. בעת ההיא לא היה מקום בו יכולת ללמוד תיאטרון בובות וכל שעשיתי היה מקריאת חוברות על תיאטרון בובות שקיבלתי ממספר שגרירויות בישראל אליהן פניתי בבקשה לשלוח לי כל מה שיש בתחום.
בתום הסיבוב הראשון של ההופעות הבנתי כמה גדול הפער בין התיאוריה למעשה. זה היה שיעור מכונן לרומן ארוך ומרתק שלא יסתיים לעולם ביני לבין 'תיאטרון הבובות'. 
במשך כמעט 20 שנה עסקתי בתחום, הופעתי על כל במת תיאטרון בישראל והוזמנתי לכל פסטיבל תיאטרון בובות בעולם. חושבני שהייתי בין הבודדים בארץ ש'אומנות לעם' וסל תרבות. (הגוף הרשמי שמאשר הצגות תיאטרון להופעה במוסדות החינוך) הכיר בשש הצגות שכתבתי והפקתי.
הקשר עם נספחי התרבות השגרירויות הולידו קשר אישי ומיוחד עם נספח השגרירות היפנית בעת ההיא דובר עברית רהוטה שחשף בפניי את אוצרות תרבות תיאטרון הבובות וכך נחשפתי לתיאטרון ה'בונרוקו' השוכן באוסקה שלעניות דעתי הוא המופלא, המדהים, המרתק והטוב בעולם. במקביל הנספח הצרפת הביא בפניי את עבודתו המופלאה של פיליפ ז'נטי שהביא לעולם את המופע 'סחף'. הנספח האיטלקי הצליח להשיג עבורי קלטות וידאו מרתקות של תיאטרון רחוב עם דמותו של הגיבור המקומי פולצ'ינלה. נחשפתי לגיבורי התרבות של כל המדינות 'פטרושקה' הרוסי 'לזלו' הפולני 'קספר' הגרמני? פאנץ וג'ודי' הבריטים 'גניוול' הצרפתי אפילו ג'וחא הערבי שסיפוריו מועלים לעיתים בקרנות רחוב במצרים. 
קיצורו של עניין גיליתי עולם מופלא של תרבות תיאטרון בובות שטרפה את כל חושיי. דמיינתי עצמי נוסע ומופיע בעולם הגדול.
כאמור הקשר עם נספח התרבות היפנית נהפך לקשר חברתי אמיץ. שיחת טלפון שקיבלתי ממנו בשנת 1982 שינתה את כל עולמי לגבי עולם תיאטרון בובות. 
הוא סיפר לי שלרגל יום הולדתו של אלברט איינשטיין העלה תיאטרון ה'בונרקו' מופע תיאטרון מיוחד שהופיע במשך שנתיים בכל העולם וקבוצה אחת שלהם תופיע בהר הצופים בירושלים למופע חד פעמי. המופע הוא ל100 מוזמנים בלבד והוא שומר לי כרטיס. אני זוכר שביום המופע לקחתי מונית מיוחדת ונסעתי מחיפה לירושלים. 
זה היה אחד המופעים שלאחריו ידעתי שאני לא יודע כלום על תיאטרון בובות. 
זה היה המופע ששינה את כל תפיסתי לגבי תיאטרון בובות. 
הקשרים שפיתחתי עם השחקנים לאחר המופע נתנו בידיי כלים מדוייקים וחדים להבין את המהות של תיאטרון הבובות. הפעלת הבובה, להבין מהי אקספוזיציה, השילוב של הבובה בחלל, הג'סטות, דיאלוג בין בובות, מקומו של השחקן והבובה. וקצרה היריעה מלהכיל את כל הניואנסים שיוצרים למעשה את ההבדל בין המקצוען לחובבן. או בין האמן לטכנאי. 
במשך שנה שלמה כשאני ישן אולי שלש או ארבע שעות בלילה, יצרתי מופע חדש 'פרח האהבה' שהיה למעשה אדפטציה ל'חלום ליל קיץ'. תוך שאני מעצב את כל הבובות התפאורה הלבוש ושיטת המשחק שהייתה כולה בהשראת 'הבונרקו' היפני.
בתום הסיבוב הראשון של ההופעות הבנתי כמה גדול הפער בין התיאוריה למעשה. זה היה שיעור מכונן לרומן ארוך ומרתק שלא יסתיים לעולם ביני לבין 'תיאטרון הבובות'. 
במשך כמעט 20 שנה עסקתי בתחום, הופעתי על כל במת תיאטרון בישראל והוזמנתי לכל פסטיבל תיאטרון בובות בעולם. חושבני שהייתי בין הבודדים בארץ ש'אומנות לעם' וסל תרבות. (הגוף הרשמי שמאשר הצגות תיאטרון להופעה במוסדות החינוך) הכיר בשש הצגות שכתבתי והפקתי. השם 'בובימה' הוא למעשה הלחמה של שתי מילים 'בובה ובימה'. אהבתי המיוחדת והגדולה לתיאטרון הבובות.


 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
לייבסיטי - בניית אתרים